Booking.com, כידוע, משווקת בין היתר שירותי תיירות לקהל הישראלי ביחס למלונות בישראל. לחברה אתר בעברית, ודרכו מבוצעות ההזמנות. התעריפים שבאתר מופיעים ללא מע"מ, שנגבה בסופו של דבר.
מצב זה, עלול להטעות את הצרכן ביחס למחיר ששילם, במיוחד בהשוואה למחירים אחרים המוצעים לו על ידי "אתרים ישראליים". אם היה ברור שהחברה הינה עוסקת ישראלית לכל דבר ועניין, אזי התנהלות זו היתה מצויה בניגוד לחוק הגנת הצרכן.
Booking.com היא חברה שמקום מושבה בהולנד, ותנאי ההתקשרות/שימוש שבאתרה קובעים שעל העסקה חל הדין ההולנדי. למרות זאת, לחברה יש חברת בת בישראל.
עמדתה הבסיסית של החברה היא שהאתר שלה הוא בינלאומי ואינו ישראלי. להשקפתה, הגרסה העברית היא רק בגדר תרגום לשם נוחיות המשתמש, ואי ציון המחיר הכולל מע"מ נובע לדעת החברה, מכך שאין החברה יודעת האם המזמין הוא תושב ישראל או תייר, הפטור ממע"מ. משום כך, אף נקבע הדין ההולנדי כשולט בעסקה. בנוסף, לעמדת החברה ההסכם נחתם בחו"ל, במקום שבו שוכנים שרתיה, קרי, בהולנד.
ביהמ"ש, כמו במקרים דומים: Pay Pal ו- Facebook, פסק שיש להתיר הגשת התביעה ("המצאה" בז'רגון המשפטי) כנגד חברה זרה זו. לדעת ביהמ"ש, מירב הזיקות העובדתיות נוגעות לישראל ולא להולנד. מרגע שהאתר הוא בינלאומי, דווקא הזיקה למקום המושב של הספקית נחלשת. לקביעת בית המשפט, התנאי הכופה את הדין ההולנדי, הוא, על פניו, מקפח, משום שאין לצפות שצרכן יפנה לבתי המשפט ההולנדיים בעוד שהחברה יכולה להרשות לעצמה להתדיין מחוץ למקום מושבה.
אשר לטענות ההגנה של החברה, קבע ביהמ"ש כי אלו יידונו במסגרת הליך התביעה.
(תצ (ת"א) 19529-06-14)
תגובות