ביהמ"ש: מזמין לא יכול לחדור לתיבת דוא"ל שהעמיד לרשות קבלן שלו

רמט, חברת בנייה, שכרה לצרכיי פרויקט בניית גשר, חברת ייעוץ והעמידה לרשות עובד חברת הייעוץ: חדר, מחשב ותיבת דוא"ל בשרת שלה.

עובד חברת הייעוץ השתמש בתיבת הדוא"ל לצרכיי הפרויקט אבל גם לצרכיו האישיים.

לימים, פרץ סכסוך בין רמט לחברת הייעוץ, ורמט הפסיקה את השימוש במחשב ובתיבה. רמט, חדרה לתיבת הדואר ושלפה ממנה מידע. לטענת רמט, המידע נדרש לצרכי הפרויקט. רמט השתמשה במידע זה גם לשם הליכי המשפט, שהתנהל בין רמט לחברת הייעוץ.

רמט טענה להגנתה: כי החומר נדרש לה לצרכי עבודה, כי חברת הייעוץ והעובד שלה, (מדובר למעשה בחברה של איש אחד), הפקירו את החומר בתיבה, כי התיבה שייכת לה, וכי ההלכות הנוגעות לכניסה לתיבת דואר של עובד אינן חלות בעניין זה, מאחר שלא מדובר בעובד שלה, אלא בקבלן שלה.

ביהמ"ש המחוזי בלוד פסק, כי האינטרס המוגן הוא של האדם המשתמש בתיבה, ואין נפקא מינה, אם מדובר בעובד של בעל התיבה או בעובד של הקבלן של בעל התיבה. ברור היה שהתיבה מכילה התכתבויות פרטיות, ולכן אסור להכנס אליה ללא רשות העובד. טענת ההפקרה אף נדחתה משום שניתוק הקבלן מהתיבה נעשה חד צדדית ע"י רמט ותוך זמן קצר.

מכן שהלכת טלי איסקוב (ע"ע 90/08) הנוגעת לכניסת מעביד לתיבת דוא"ל של עובדיו, הורחבה בזאת.

(רע"א (מרכז) 53437-02-16)