רבים מביננו זכו לקבל דוא"לים ו- SMS מח"כ אראל מרגלית, הקוראים לנו להתפקד למפלגת העבודה, בלא שביקשנו לקבל הודעות אלו. ההתפקדות כרוכה בתשלום 75 ₪. עו"ד ירון דורון החליט בשל כך לתבוע את מפלגת העבודה בטענה, כי משלוח הודעות אלו מנוגד לסעיף 30 א' לחוק התקשורת.
עו"ד ירון דורון החליט בשל כך לתבוע את מפלגת העבודה בטענה, כי משלוח הודעות אלו מנוגד לסעיף 30 א' לחוק התקשורת. סעיף 30א' לחוק התקשורת, המגלם את "חוק הספאם", מחיל הסדרים מגבילים על משלוח דברי פרסומת באמצעים אלקטרוניים מסוימים.
הסעיף בניסוחו עד לאחרונה, הגדיר דבר פרסומת כ:"מסר המופץ באופן מסחרי שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת".באוגוסט 2016 תוקנה הגדרה זו כך שכללה אף "מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה". זאת כאשר כאשר הגדרת "תרומה" בחוק זה אינה כוללת תרומה במסגרת בחירות מפלגתיות מקדימות לכנסת, בחירות לכנסת או לרשות מקומית, ואילו הגדרת "תעמולה" אינה כוללת מסרים פוליטיים.
ביהמ"ש השלום קבע, כי החוק, גם בנוסחו הישן, לא חל על בקשת תרומה לצרכים פוליטיים, ונהיר שאחרי התיקון מצב זה לא השתנה.
למרות שישנן מספר החלטות שיפוטיות קודמות לפיהן, בקשות לתרומה, הוכרו כדבר פרסומת על פי החוק, ביהמ"ש עורך הבחנה בין בקשות לתרומות מטעם ארגונים ללא כוונת רווח לבין בקשות מטעמן של מפלגות פוליטיות. לדעת בית המשפט הודעות מטעם הארגונים בבקשה לתרומה הן פרסומות והודעות בקשה לצורך תרומה מאת מפלגות אינן כאלו לפי החוק.
מעבר לכך, קובע ביהמ"ש, כי קריאה להתפקדות היא, בעיקרה, מסר תעמולתי פוליטי והתשלום הסמלי הכרוך בכך, אינו הופך את המסר לדבר פרסומת.
התובע אף טען, כי משלוח ההודעות הן בגדר הטרדה, בניגוד לסעיף 30 לחוק התקשורת, המגדיר הטרדה באמצעות מתקן בזק, כעבירה פלילית. ביהמ"ש דחה טענה זו גם כן, בנימוק שהסעיף הפלילי נועד למקרי קיצון וכי ישנו קושי ביצירת איסור על משלוח מסרים באמצעות ס' 30, כאשר ברור שהמחוקק התיר אותם בסעיף 30 א' לחוק, ובכלל פוסק בית המשפט שמפלגת העבודה אינה אחראית למעשי ח"כ מרגלית בהקשר זה.
בסופו של דבר, הושתו על התובע, שתבע 7000 ₪, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 14,700 ₪.
יוער, כי לדעתנו, אין בסיס מוצק להבחנה שמבצע בית המשפט לעניין החוק בנוסחו הקודם בין בקשת לתרומה מאת מפלגה לבין בקשת לתרומה מצד ארגון לא פוליטי – שתי הבקשות היוו דבר פרסומת. מסתבר, כי התיקון לחוק מאוגוסט 2016, שמטרתו העיקרית הייתה למנוע הודעות בקשה לתרומות (בעיקר של ישיבות וארגוני צדקה) – היה מיותר, שכן הוא ניסה להחיל את הסדר הספאם על הודעות שהיו כבר בגדר ספאם, ומצא עצמו מעניק להן לגיטימציה בחוק ומחיל עליהן הסדרים מקילים. לפי התיקון, ניתן לשלוח דבר בקשה לתרומה פוליטית ללא בקשת רשות כלשהי מהנמען, ואילו ביחס לבקשה לתרומה שאינה פוליטית, ניתן לשלוח אותה לנמען, אלא אם הוא הודיע על סירובו לקבל הודעות מסוג זה (Opt-out), זאת בעוד שבמצב הקודם כל סוגי ההודעות הללו היו אסורות ללא קבלת הסכמת הנמען מראש. נמצא כי יוזמי החוק באו לקלל ויצאו מברכים.
תגובות