חסימת אתרי פורנו כברירת מחדל – הצעת חוק במחלוקת

הצעת חוק מאד דומה שהועלתה לפני מספר שנים הסתיימה בתיקון מרוכך יותר של חוק התקשורת, לפיו ספקי האינטרנט יחויבו להציע למנויים סינון ללא תשלום. כלומר, ברירת המחדל היא כיום שאין סינון, אם המנוי לא ביקש זאת.

הצעה זו עוררה מחלוקת בציבור. מצד אחד עומד הרצון למנוע חשיפת קטינים לתכנים שהדעה הרווחת היא שעדיף שלא ייחשפו אליהם בגילם, ומצד שני, עולה חשש לצנזורה ממשלתית על האינטרנט, שעלולה להתרחב וכן סכנה לפגיעה בפרטיותם של אלו שמבקשים להסיר את הסינון. כמו כן, נשמעה הדעה, כי מדובר בפטרנליזם מיותר, משום שאפשרויות הסינון ידועות וחינמיות ומי שאינו בוחר לעשות שימוש בסינון, עושה כן במודע. כמו כן  נטען שההצעה יוצרת אשליה בדבר אינטרנט בטוח, שאינה נכונה, לנוכח העובדה שבני הנוער ימצאו את הדרכים לעקוף את הסינון הבסיסי המוצע על ידי ספקי האינטרנט.

פרסומים בעיתונות ציינו, כי משרד התקשורת אינו בדעה שיש לקדם את הצעת החוק הנדונה במתכונתה זו, למרות אישורה על ידי הממשלה.

סינון תכנים כפוי ברשת האינטרנט אינו נחלתו של העולם המערבי. צנזורה על האינטרנט נהוגה במדינות טוטליטאריות ובמדינות חשוכות אחרות, שם מעמד האישה והילד הוא מהירודים ביותר. יחד עם זאת, יוזמות חקיקתיות לקביעת סינון כברירת מחדל עלו הן בבריטניה והן באוסטרליה. בשני המקרים הממשלה אהדה את הרעיון, אך הוא הוסר משולחן הפרלמנטים לאחר שספקי האינטרנט, באופן וולונטרי, הפעילו סינון כברירת מחדל, וייתרו, על כן, את הצורך בכפייה חקיקתית.