כפי שציינו בגיליון הקודם, במהלך החודש שעבר, פורסם דו"ח ועדה בראשות מנכ"ל משרד התקשורת, מומו פילבר, לבחינת שוק השידורים בישראל. הדו"ח ממליץ לשנות בצורה מהותית את הרגולציה החלה בשוק השידורים האודיו-ויזואליים: באינטרנט, בערוצים המסחריים ובפלטפורמות הרב ערוציות. לא ניתן, במסגרת זו, לסקור את כל המלצות הועדה. אבקש לתאר כמה מההמלצות העיקריות ולדון בחלקן.
רישוי שידורים באינטרנט
הועדה סבורה, שיש להטיל חובת רישוי גם על ספק של תכנים, (שהספק יזם העלאתם), ברשת האינטרנט, ככל שנתח ההכנסות שלו בשוק גבוה מ- 10% מנתח ההכנסות של כלל הספקים בעלי הרישיון. על ספק בשיעור זה יחולו חובות בסיסיות בעיקר בתחום הצרכני לרבות הגבלת תוכן שיווקי. ספק, שבמשך 3 שנים רצופות, שומר על רמת הכנסות זו, יחויב בהשקעה ובהצגה של הפקות מקור.
באופן תקדימי, ממליצה הועדה להטיל חובת רישוי על מי שפעיל ברשת האינטרנט ובמשמע, גם על חברות זרות. יחד עם זאת חובת הרישוי תחול רק על מי ששידוריו מיועדים בעיקרם לציבור בישראל. הועדה ממליצה על מספר מבחנים על מנת לקבוע את הישראליות של תכני הספקים: מרכזיותה של השפה העברית בשידורים, תוכן הפרסומות, התאמת מתכונת השידורים ועוד. באופן זה, יתכן כי שידורים של Netflix או של רשתות אמריקאיות ובינלאומיות אחרות, בעיקר בשיטת ה- VOD, לא ייחשבו לישראליים רק בשל כך שהם זמינים בישראל או מתלווה אליהם תרגום בעברית.
דיון דומה מתנהל באזורים נוספים בעולם, עם תחילת השיווק הגלובלי של Netflix ודומותיהם (iplayer של ה- BBC ו- Fire TV של Amazon) – כל אלו מחלישים את בעלי הפלטפורמות המסורתיות וההפקות הלוקאליות ומעצימים את המפיקים ויצרני התכנים הבינלאומיים. הנציבות האירופית הודיעה לפני כחודשיים שבכוונתה להטיל על Netflix ודומותיה חובת מימון של סרטים אירופאים, ויוזמה דומה הועלתה אף באוסטרליה. אינדונזיה הרחיקה לכת וחסמה את Netflix בטענה, שאיננה מצייתת לכללי התכנים האינדונזיים ואינה משלמת מיסים במדינה.
הועדה, על כן, מזהה את המעבר הטכנולוגי ומעוניינת לשמור על האינטרס הצרכני ועל טיפוח יצירה המקורית הישראלית בתחום. יחד עם זאת, היא נוקטת בגישה פחות ליברלית מזו של ועדת שכטר, שלא עמדה על קיום חובת רישוי של ערוצים אלו, אלא על חובת רישום. לא מן הנמנע שבסופו של תהליך תהא חזרה למודל הרישום.
חובת מכירת שידורי ספורט והפקות מקור
למרות הטלת החובות על הספקים דרך רשת האינטרנט, מעוניינת הועדה בהצלחתם, על מנת לצור תחרות אל מול הוט ויס, ועל כן, מבקשת להסיר את החסם המהותי ביותר, והוא: הגישה אל שידורי הספורט.
הועדה ממליצה לחייב את ערוצי הספורט למכור במחיר שוויוני לכל ספק – שידורים מרכזיים שלהם. יחד עם זאת, ערוצים אלו יוכלו לדרוש תשלום מינימום. מדובר, ככל הנראה, בהסדר הסבוך ביותר שהועדה ממליצה עליו, והצלחתו מותנית בפרטים הקטנים. כמו כן, הועדה המליצה על החלת חובת מכירה, ביחס להפקות מקור, לאחר 3 שנים משידורן המקורי.
השקעה בהפקות מקור ובחדשות
בתחום הפקות המקור, שהיא נקודה רגישה מאוד של הערוצים המסחריים, המליצה הועדה להקפיא את היקף ההשקעה הנומינלית, ולחלקו בין הערוצים המסחריים, הפלטפורמות והספקים בהתאם לנתח השוק שלהם. זאת בעוד שהועדה המליצה שחובת ההשקעה בשידורי החדשות של הערוצים המסחריים (2 ו- 10), תפחת בהדרגה ל- 1/3 ! מסכום ההשקעה דהיום. זו המלצה מדאיגה.
ערוצים מסחריים חדשים
הועדה ממליצה להטיל רגולציה מקלה על בעלי ערוצים מסחריים חדשים, כדי לצור תחרות אל מול ערוצים 2 ו- 10. ערוצים אלו הביעו תרעומת, שיש מקום להטות את האוזן אליה. מדובר בערוצים שאינם רווחיים, שעוגת הפרסום שלהם באופן טבעי הצטמקה בשל עולם האינטרנט, בעוד שחובות ההשקעה שלהם לא השתנו בהתאם. במצב דברים זה של ריבוי החובות החל עליהם, הגברת התחרות בלא שינוי מהותי ביותר של החובות של הערוצים ובלא הטלת חובות דומות על המתחרים, נראית כלא מאוזנת.
התרומה הגדולה ביותר של הערוצים המסחריים לציבור, היא דווקא בתחום החדשות והתחקירים. לטעמי, בתחום הפקות המקור, יש תחרות רבה מצד הוט ויס, וערכן הסגולי של תוכניות המקור לציבור, לדעתי, נמוך יותר מערכו של סיקור ותחקיר חדשותי אמין ומעמיק, אולם דווקא באספקט זה, מוכנה הועדה להפחית בצורה רדיקאלית את חובות הערוצים.
טוב עשתה הועדה, כאשר החליטה לטפל בכל שוק השידורים כמקשה אחת. בעולם שבו היכולת לשדר אינה בגדר משאב מוגבל, חשוב שהועדה תגדיר קודם כל מה היא רוצה להבטיח, שאין השוק החופשי יכול להבטיח. כלומר, עליה להגדיר את החובות על השחקנים, ובהתאם לכך, להגדיר את האמצעים להשגת החובות, מידתם ואת ההגנות שניתנות לשחקנים על מנת שיוכלו לקיים עסק ריווחי תחת משטר החובות. הועדה לא עבדה במתודה זו. סביר, שבחינה יותר שיטתית הייתה מביאה לידי מסקנות שונות ביחס לשידורים המסחריים.
תגובות