רונן לפיד ועומר נחמן הם לקוחות של סלקום שזכו לקבל פרסומת של סלקום באמצעות SMS.
על מנת לבטל את אפשרות קבלת הודעות סלקום הם פעלו לפי הוראות סלקום והתקשרו למספר כוכבית ייעודי של סלקום לצורך עניין זה בלבד, על מנת שתטופל בקשתם.
במסגרת ההמתנה נאלצו להאזין מספר שעות לפרסומותיה של סלקום.
על כן, החליטו, כמובן, להגיש תובענה ייצוגית כנגד החברה ולדרוש ממנה, בשם כל קבוצת הנפגעים, כ- 20 מיליוני ₪ בשל כך ששלחו אליהם הודעת SMS ללא הסכמה מפורשת ובשל הטרדתם וכיליון זמנם.
ביהמ”ש דחה את הטענה שהפרסומות נשלחו אל התובעים שלא כדין.
חוק התקשורת מאפשר לספק שעמו לקוח התקשר בעסקה, לשלוח ללקוח הודעות פרסומיות בתחום השירות או המוצר שנרכשו. כל זאת ללא הסכמה מפורשת של הלקוח, ובלבד שהספק הודיע על כך ללקוח ואיפשר לו להודיע על סירובו לקבל את הפרסומות.
ביהמ”ש התרשם שסלקום שלחה הודעות כנדרש במסגרת הסכם ההתקשרות. ביהמ”ש לא ייחס חשיבות לכך, שההסכם לא נחתם וכי נשלח ללקוח בדיעבד.
נראה, כי הכרעת בית המשפט בדין הינה, שכן בעניין זה, מאחר שלא נדרשית הסכמה, הרי אין צורך בחתימה, כמו כן, אין חובה בחוק לכך שההודעה על האפשרות לשלוח פרסומות תימסר בטרם העסקה או עם ביצועה, לכאורה, די שההודעה תהא בטרם משלוח הפרסומת.
לעומת זאת, ביהמ”ש קבע, כי הפרוצדורה שסלקום הפעילה לשם מסירת הודעת הסירוב אינה פשוטה וסבירה בנסיבות העניין, כפי שהחוק קובע. לדעת בית המשפט, סלקם התישה את לקוחותיה שלא לצורך ולכן הטרידה את לקוחותיה שביקשו הסרה. לפיכך, הבקשה לאישור התביעה הייצוגית התקבלה בחלקה.
