משווקות מספרי הכוכביות לעסקים עתרו לביהמ”ש העליון כנגד שתי הנחיות של משרד התקשורת, שעיקרן חובת המפעילות הנייחות לנייד מספרי כוכבית לבקשת בעל העסק בהתעלם מהמשווק, ששיווק לו את הכוכבית, והגדרת מספרי הכוכביות, שטרם שווקו, ככוכביות פנויות, שהמפעיל רשאי לשווקן ישירות בלא תיווכן של המשווקות.
ביהמ”ש דחה את העתירה לאור קביעתו שהנחיות אלו תואמות את הדין ומתבססות על הוראות מנהל שנקבעו לפני מספר שנים. יחד עם זאת, באמירת אגב, קבעה השופטת דפנה ברק – ארז (שלא כתבה את חוות הדעת המרכזית בפסק הדין), כי בסיס המחלוקת הוא עובדתי, שכן, אם המשווקות היו מוכיחות שהכוכביות שייכות להן, מכוח ההסכמים בינן לבין המפעילות (ובראשן בזק), מדובר היה בקניין שבידן, שלא ניתן היה ליטול אותו בהעדר הסכמתן. מדובר באמירה מעניינת, המעניקה כוח להסכמים בין המפעילות לבין שותפים עסקיים על פני הוראות משרד התקשורת, וכן באופן נדיר מתייחסת למספרי החיוג כקניין פרטי.
