לאחר שימוע נרחב ומאבק איתנים בין ספקיות הפס הרחב הגדולות בארה”ב כמו AT&T ו- Verizon לבין ספקיות התכנים וביניהן: AMAZON ו-YAHOO, החליטה נציבות התקשורת הפדראלית האמריקאית על החלתם של מספר כללים של ניטראליות הרשת על ספקי הגישה לרשת האינטרנט. זאת ברוב דעות של 3 נגד 2 מחברי הנציבות, שהתפלגו על בסיס פוליטי – דמוקרטים למול רפובליקאים.
כללים אלו אוסרים על חסימת: תכנים חוקיים, אפליקציות, שירותים וציוד קצה לרשת ועל פגיעה ברמת השירות להם.
עיקר המחלוקת נסובה על הכלל האוסר על תעדוף שירותים ותכנים ברשת. הוראה זו באה לאסור יוזמות של הספקיות הגדולות לספק קצבים גבוהים יותר ביחס לשירותים מסוימים ואף לגבות עבורם בהתאם.
הרקע להחלטות אלו הן הטענות כי חלק מספקיות הגישה פגעו באיכות הגישה לשירותי Netflix – ספקית תכנים טלביזיוניים ברשת, והעובדה שבית משפט פדראלי בוושינגטון פסק, כי האסדרה החלה על “מפעילים”: “carriers”, אינה חלה על ספקי שירותי האינטרנט, מאחר שאלו לא מוגדרים כ”מפעילים” בחקיקה הפדראלית הרלוונטית.
יוער, כי הוראות ה-FCC הנדונות מחמירות יותר מהדירקטיבות בתחום התקשורת הדיגיטלית של האיחוד האירופי, המתייחסות בעקיפין לזכות הגישה האוניברסאלית לרשת, אך אינן בהכרח מונעות תעדוף. חקיקה אירופית מקיפה בעניין זה נמצאת זמן רב בהליכי אישור, הואיל והיא חובקת נושאים רבים בתחום הטלקומוניקציה.
בישראל, חוק התקשורת באמצעות סעיף 51ג אוסר על בעלי רישיונות להגביל או לחסום את השימוש בשירות או ביישום המסופק ברשת האינטרנט. ניסוח זה אינו אוסר מפורשות תעדוף של שירותים או תכנים מסוימים.
