הנציבות האירופית: ההסדר הקיים להעברת מידע אישי מוגן לארה”ב אינו חוקי.
הפרקליט הראשי של הנציבות האירופית העביר חוות דעת לביהמ”ש באירלנד לפיה הסדר העברת מידע מוגן (“פרטי”/”אישי”) מארצות האיחוד האירופי לארה”ב אינו תקף לנוכח הדירקטיבות הקיימות של האיגוד.
הנציבות האירופאית וארה”ב הגיעו בתחילת שנות ה- 2000, להסדר, היוצר הגנה (Safe Harbour) לחברות אמריקאיות, המעבירות מידע מוגן של תושבים אירופאים לארה”ב בכפוף לכך שנשמרים סטנדרטים מסוימים בארה”ב, ביחס לשמירת המידע, וכללים שונים ביחס למערכת היחסים שבין האדם שפרטיו נחשפים לבין הגורם שאליו הם מועברים.
הסדר זה אותגר ע”י אזרח אוסטרי, בשם מקסימיליאן שרמס, שאינו מוכן שפרטיו האישיים שנמסרו על ידו לפייסבוק, יישמרו בשרתים המצויים בארה”ב. לכן הגיש הנ”ל תלונה לנציב האירלנדי להגנת הפרטיות כנגד פייסבוק אירלנד שם נמצא המטה האירופי של החברה, בדרישה שפרטיו לא יאוחסנו בארה”ב. לטענתו, החוק בארה”ב אינו מגן על המידע שלו בפני חשיפתו לשלטונות ארה”ב, במיוחד לאור הגילויים של אדוארד סנודן בדבר פעולותיה של National Security Agency.
הנציב דחה את התלונה, בהסתמך על הסיכומים הקיימים בין הנציבות האירופאית לארה”ב.
מר שרמס לא הרים ידיים, ועתר כנגד החלטת הנציב לבית משפט באירלנד, אשר ביקש את התייחסותו של הפרקליט הראשי של נציבות האיחוד לסוגייה.
הפרקליט קבע, כי הסדר Safe Harbour בין הנציבות האירופית לבין ממשלת ארה”ב אינו מחייב את רשויות הגנת המידע באיחוד אלא רק הדירקטיבות של האיחוד, ואם לדעת הרשויות אין ארה”ב מקיימת רמה מספקת של שמירה על המידע כנדרש בדירקטיבות, אזי יש למנוע את העברת המידע אליה. כמו כן, קבע הפרקליט, כי להשקפתו ההסדר אינו מבטיח את קיום ההגנות שנקבעו בדריקטיבות לעניין השמירה על המידע המוגן. בזאת למעשה, קובע הפרקליט הראשי של הנציבות, כי ההסדר למעשה חסר תוקף.
לדעת הפרקליט, הממצאים העובדתיים שנאספו ע”י הרשויות באירלנד מוליכים על פני הדברים למסקנה שאין ארה”ב מקיימת הגנות מספקות ביחס למידע מוגן. כמו כן, ציין הנ”ל, כי הגישה שיש לסוכנויות הביון של ארה”ב למידע, פוגעת בזכויות הבסיסיות המוגנות על ידי אמנת האיחוד.
מדובר בחוות דעת יוצאת דופן, שכבר זכתה לביקורת מצד ארה”ב שטוענת, כי יש בה כדי לחבל בקשרים בין מדינות האיחוד לארה”ב. חוות הדעת אינה מחייבת את המוסדות השיפוטיים, אולם, היא משמעותית ביותר, והיא מבטאת את הפערים ההולכים וגדלים בין מדינות האיחוד (למעט בריטניה) לבין תאגידי האינטרנט האמריקאים הגדולים וממשלת ארה”ב.
