במהלך החודש האחרון פורסם תזכיר חוק ההסדרים לאחר אישור ההחלטות העומדות מאחוריו במליאת הממשלה.
התזכיר מנוסח כהצעת חוק ואמור בקרוב להיות מוגש כהצעת חוק ממשלתית.
חוק ההסדרים הוא חוק שנועד להגשים את יעדי התקציב של הממשלה, ומחויב ככל חוק באישור מליאת הכנסת באמצעות 3 קריאות.
בפועל, חוק ההסדרים הוא אמצעי להעברת רפורמות, פרי יוזמתו של אגף התקציבים באוצר, (בתמונה: מר אמיר לוי, ר' אגף התקציבים), או רפורמות שהולדתן במשרד ממשלתי אחר ואשר אומצו על ידי אגף התקציבים.
יתרונו הגדול של חוק ההסדרים (ואולי גם חסרונו), הוא תהליך החקיקה המזורז המאופיין במרתון דיונים והצבעות בוועדות הכנסת ואח"כ במליאה, ובמשמעת קואליציונית יחסית חזקה. באופן זה, הממשלה מחילה הסדרים, שהיה לוקח שנים להעבירם בחקיקה רגילה. כמו כן, כך לעתים מועברים הסדרים שמקומם הטבעי היה במסגרת של חקיקת משנה, שהיא לרוב כפופה לשימועים וצריכה לעמוד במבחנים חוקתיים ומנהליים רבים יותר ולכן פגיעה יותר במסגרת עתירה לבג"צ. חלק ממשרדי הממשלה לעתים מתרעמים על השיטה, משום שהם מרגישים שמשרד האוצר תופס את מקומם, מאידך, מדובר במנוף חיוני לשינויים רחבי היקף במשק הישראלי.
בפרק התקשורת של חוק ההסדרים הנוכחי, מנסה משרד האוצר להחיל רפורמות שמטרתן המובהקת היא הסרת חסמים בפני שחקנים חדשים בתחום הטלביזיה ובתחום התשתיות הקוויות.
בתחום הטלביזיה, היזמה המשמעותית ביותר היא חובת המכירה של שידורי ספורט על ידי בעלי זכויות השידור(ערוצי הספורט למיניהם) לספקי הטלוויזיה השונים וזאת לפי תעריף אחיד פר צופה. באופן זה ערוץ ספורט יחויב לספק את תכניו לכל מי שהוא ספק שירותי טלוויזיה אשר נרשם במועצת הכבלים והלוויין. למרות שתנאי הרישום במועצה אינם מפורטים בחוק, די ברור שספק הטלוויזיה אינו חייב ברישיון לאספקת שידורים, ולמעשה הוא צריך להראות שיש לו יכולות שידור ושעיקר שידוריו מיועדים לציבור בישראל. כאן נוצר פתח עבור ספקי טלוויזיה אינטרנטיים, כגון: סלקום TV.
תזכיר החוק בשלב זה לפחות אינו מיישם את המלצת ועדת פילבר, כי תקום חובת רישיון למי שתופס 10% מהכנסות משדרי הטלוויזיה בישראל, אפילו פעילותו הינה ברשת האינטרנט וכל עוד שידוריו הינם "ישראליים".
שידורי הספורט הנם אכן תוכן הכרחי בישראל לשם קיום מיזם טלוויזיה רב ערוצית רחב היקף שיוכל להתחרות בהוט וביס. הניסיון מלמד, כי הגישה של ספקי טלוויזיה קטנים לשידורים אלו קיימת, אולם, תנאי התמחיר מקשים עליהם מפאת דרישת ערוצי הספורט לתשלומים מינימום, המשקפים כמות מנויים גדולה, שאין הספק יכול להשיגה. תזכיר החוק אינו מבטיח פתרון קסם בסוגייה זו, אלא קובע שערוץ הספורט יהיה רשאי לעמוד על דרישה של מינימום צופים, אך במספר שייקבע על ידי שר התקשורת. החלטת השר על כן תכריע מספר את אפקטיביות ההסדר.
שינוי מהותי נוסף המופיע בתזכיר נוגע למערך שידורי "עידן". כידוע, מדובר בשיטת שידור דיגיטלית, איכותית ואלחוטית, המאפשרת קליטת שידורי טלוויזיה רב ערוציים אלחוטיים באמצעות ממיר. כיום, מערך זה מפיץ מספר מצומצם מאד של ערוצים, וסובל מקשיי קליטה ניכרים לנוכח פריסה בלתי מספקת של משדרים אזוריים.
התזכיר מורה על הפרטה של מערך זה, ומסירתו לגורם שאין לו רישיון לשידורי טלוויזיה או שהוא עיתון. גורם מפעיל זה, יהיה רשאי אף לשדר בעצמו תכנים באמצעות המערך ולאפשר לבעלי רישיונות אחרים לשדר באמצעותו. הצפייה בערוץ תהא בחינם ותוכל להיות ממומנת מפרסומות. אם המיזם יצליח, אזי הוא יוכל להתחרות ביס ובהוט בסגמנטים מסוימים, או להיות רובד בסיסי לספקים אחרים שיוסיפו ערוצים בתשלום שיועברו ברשת האינטרנט.
החוק קובע, כי שידורי המערך יועברו גם ברשת האינטרנט. זאת תוספת קריטית משום שהיא מדלגת על קשיי הקליטה של שידורי עידן, וכן מקילה על האפשרות לקיומה של טלוויזיה אינטרנטית. קיומם של הערוצים המסחריים באינטרנט ובאיכות גבוהה ומובטחת מקלה על יזמים להפעיל ערוצי טלוויזיה אינטרנטיים תמורת תשלום, ויכולה לעודד התנתקות מהפלטפורמות הרב ערוציות הקונבנציונאליות – יס והוט. קיומה של טלוויזיה אינטרנטית יעילה, היא גם כלי עזר משמעותי לפיתוח של תשתית קווית שלישית במדינת ישראל, ואכן העברת שידורי עידן לאינטרנט היתה דרישה של IBC (מיזם הסיבים על רשת החשמל), ולבטח נתמכת על ידי סלקום ופרטנר.
שני השינויים שמנינו לעיל מצויים בהתנגשות פוטנציאלית עם הזיכיונות שבידי ערוצי הספורט מטעם התאחדויות הספורט השונות או סוכניהן, ואף מטעם אולפני ההפקה במקרה של הערוצים המסחריים, משום שההסדרים הנ"ל מובילים לכדי שידור תכנים אלו בזמן אמיתי גם ברשת האינטרנט, ועלולים, לכאורה, לשבש את מערך זכויות השידור בחו"ל, מפאת הגישה הפתוחה לרשת האינטרנט – לצורך כך, קובע תזכיר החוק, כי הוא גובר על הוראות מתנגשות אפשריות בחוק זכות יוצרים, ומאידך דורש מהמשדר הסופי, כי יימנע צפייה מחוץ לישראל בשידוריו אלו. הוראות אלו אולי תקפות בדין הישראלי, אבל הן עלולות ליצור קונפליקט חוזי בין בעלי זכויות השידור בישראל לבין בעלי הזכויות שהעניקו את זכויות השידור. למותר לציין, כי בבריטניה, לדוגמא, הערוצים החינמיים משודרים בפורטל ייעודי ברשת האינטרנט, כך שהמקרה הישראלי אינו בגדר תקדים עולמי.
תגובות