בשבוע האחרון התפרסם, כי מידע מרשת פייסבוק אודות 50 מיליון משתמשים ברשת הגיע לרשותה של חברת אנליטיקה שהשתמשה בו לצורך קמפיין הבחירות של טראמפ.
בהתאם לפרסומים השונים, חוקר בשם קוגן קיבל רשות מפייסבוק להעלות אפליקציה לרשת העוסקת בחקר האישיות. לצורך העניין, פייסבוק אף אישרה לקוגן לאסוף באמצעות ממשק סדיר ורשמי שלה (API) את הנתונים שבחשבונות של מי שהשתמש באפליקציה ושל כל אחד מחבריו. באפליקציה השתמשו כ- 300 אלף איש וכתוצאה מכך אסף קוגן מידע באמצעות הכלים של פייסבוק, אודות 50 מיליון בני אדם. קוגן העביר את המידע אל קיימברידג' אנליטיקה, וזו עשתה בו שימוש לשם העברת מסרים מותאמים לפרופיל האישיותי שנבנה באמצעות המידע מפייסבוק. לא ברור מתוך הפרסומים, האם קוגן העביר את המידע הגולמי או פרופיל אישיותי שנבנה על ידו.
הגילוי כידוע עורר תרעומת גדולה ברחבי העולם. פייסבוק הביעה צער על ההתרחשות, וטענה שקוגן הפר את תנאי השימוש ב-API כאשר העביר את המידע לקיימברידג' אנליטיקה.
מעבר לכך שעל פעולות פייסבוק חלות מערכות משפט שונות בהתאם למקום מושבם של חברי הרשת, המצב המשפטי בענייננו אינו ברור והוא תלוי מאד בניסוח הספציפי של תנאי השימוש השונים של פייסבוק בזמנים הרלוונטיים. הפעילות של בעלי חשבון בפייסבוק היא פעילות גלויה עבור חלק ניכר של חברי הרשת, המונים מיליונים רבים, ולכן נחשבת כפומבית, והיא ניתנת למעקב לפחות ברמה הידנית. מתוך ניתוח של מה שנגלה בחשבונו של כל בעל חשבון ברשת, שיש לו פעילות מינימלית, ניתן להגיע למסקנות מרחיקות לכת אודות אישיותו. על פני הדברים, אין ביכולות אלו משום הפרת הפרטיות, משום שכאמור הפרטים גלויים כמעט לעיני כול, בידיעה ובהסכמה של בעל החשבון.
לפי מדיניות הפרטיות של פייסבוק, המידע המתפרסם ברשת אינו מידע מוגן, ולפייסבוק יש את הרשות לעבד אותו ואף להעבירו לאחרים. סביר מאד להניח שפייסבוק מבצעת בעצמה אנליזה לשם יצירת פרופיל לבעלי החשבונות באמצעות המידע הקיים ברשת, שהוא פועל יוצא של פעולותיו של בעל החשבון. באמצעות פרופיל זה יכולה פייסבוק להתאים את פרסומותיה ברשת לכל בעל חשבון באופן אישי. אף גוגל ויוטיוב מבצעות פעולות דומות על בסיס המידע הנצבר אודות כל משתמש בשירותיהן, וזאת לשם התאמת פרסום או תכנים מטעמן.
יודגש, שפייסבוק אינה מתירה באופן חופשי לאסוף מידע באופן ממוכן, ("קצירת מידע" – Harvesting) מהרשת שלה. לצורך העניין היא מתירה זאת באופן סלקטיבי באמצעות API מתאים ובכפוף לתנאי השימוש ספציפיים. יתכן שאפשר לטעון משפטית שתנאי השימוש ב- API יוצרים חוזה לטובת צד ג', קרי, בעל החשבון ברשת, ולכן ככל שקוגן הפר את תנאי השימוש בהעברת המידע לקיימברידג' אנליטיקה ללא רשות פייסבוק, ו/או ככל שפייסבוק לא פיקחה או אכפה את תנאי השימוש שלה, אזי נוצרה עילת תביעה לבעלי החשבונות, שמידע מתוכם נאסף, ונעשה בו שימוש בניגוד לאותם תנאי שימוש.
בהקשר זה חשוב לציין פסיקה שניתנה בארה"ב לפני כחצי שנה לעניין איסוף מידע מתוך רשת LinkedIn .LinkedIn דומה במהותה לרשת פייסבוק, אלא שלעומת פייסבוק, שמחייבת קיומו של חשבון ברשת לצורך קבלת גישה אל מידע ברשת, ניתן לקבל גישה אל המידע שברשת LinkedIn גם מבלי להיות חבר ברשת, כלומר באמצעות גלישה חופשית באינטרנט, כך למשל ישנה גישה ישירה ממנוע החיפוש של גוגל אל דפים ברשת ללא צורך בשם משתמש וסיסמא (כמו בפייסבוק) וזאת על פי בחירתה של LinkedIn. חברת אנליטיקה מסוימת קצרה מידע מתוך LinkedIn על מנת לספק מידע למעסיקים אודות סיכויי הנטישה של עובדיהם להם חשבון ב- LinkedIn .LinkedIn פנתה לבית משפט על מנת לחסום את קצירת מידע זו ואף הפעילה מנגנונים למניעת איסוף המידע שחברת האנליטיקה הצליחה לעקוף. ביהמ"ש דחה את בקשת הרשת בהליך המקדמי למתן צו זמני, בנימוק הבסיסי, כי יש זכות לאסוף מידע מתוך דפים הפומביים באינטרנט לרבות באמצעים ממוכנים. בית המשפט דימה את הדפים באינטרנט כחלון ראווה, שיש לכל אחד הזכות לצפות בהם ולתעד את שעיניו רואות. במקרה LinkedIn לא האינטרס של בעלי החשבונות, שלכאורה נפגע, עמד במוקד הדיון, אלא דרכי הכניסה לרשת החברתית, כפי שנוצרו על ידי בעלי הרשת. אם נאמץ את הגישה המשפטית של בית המשפט הנ"ל, הרי מקרה פייסבוק ואנאליטיקה קיימברידג' אולי אינו חמור, כפי שהדברים נגלים מתוך הסערה הציבורית. יתכן שהתרעומת מקורה בהחשפות ראשונית ליכולות הטמונות בפייסבוק ולאפשרויות הניתוח של נתונים שלמרבית הציבור נראים טריוויאלים ואקראיים.
תגובות