שני ישראלים ביקשו להגיש תובענה ייצוגית כנגד הרשת החברתית, LinkedIn, שהיא חברה אמריקאית וכנגד חברה בת שלה, היושבת באירלנד האחראית על פעילות הרשת באזור EMEA.
לטענת התובעים, כאשר אדם נרשם לשירותי הרשת, נשלחת בקשת הצטרפות לאנשי הקשר שלו, זאת ללא קבלת רשות. בכך החברה פועלת, לדעת התובעים, בניגוד למספר הוראות בדין – משלוח ספאם בניגוד לסעף 30א לחוק התקשורת, הפרת הפרטיות של הנרשם בכך שחדרו לאמצעי המחשוב שלו ונטלו משם נתונים, פעולה בחוסר תום לב לכריתת חוזה והתעשרות שלא כדין.
לשם הגשה של תביעה מסוג זה, כנגד נתבע, שמקום מושבו בחו"ל, יש לקבל היתר מאת ביהמ"ש, שתפקידו לוודא שראוי לנהל את התיק בישראל דווקא.
בקשות לקבלת היתרים כאלו כנגד תאגידי אינטרנט בינלאומיים התקבלו בשנים האחרונות בישראל בעניין: Booking.com, PayPal ועוד. גישת בתי המשפט הייתה במקרים אלו הייתה כי חברה המקיימת פעילות עסקית בישראל צריכה ויכולה להתדיין בישראל, וכי קביעה בתנאי השימוש באתר החברות, הקובע, כי מקום השיפוט יהיה בחו"ל הוא תנאי מקפח לפי חוק החוזים האחידים, ועל כן בטל.
תנאי נוסף לקבלת היתר זה הוא קיומה של עילת תביעה טובה, אולם בתי המשפט אינם נותנים משקל רב לתנאי זה, משום שהעילה אמורה להתברר לעומקה במסגרת הדיון בתיק ולא בשלב המקדמי של בקשת ההיתר.
במקרה הנדון, LinkedIn טענה, כי חוק התקשורת אינו חל על מעשיה הנדונים, משום שהחוק, לדעתה, חל על משלוח הודעה ומאחר שההודעה לא נשלחה מתוך ישראל, אלא מתוך שרת מרוחק, המצוי מחוץ לישראל, אזי לא חל חוק התקשורת, שהוא טריטוריאלי במהותו ויש לו תחולה רק בישראל. החברה גם טענה שאיננה יכולה לדעת באיזו מדינה מצוי הנמען אליה היא שולחת את ההודעות.
תגובות