בין יס, חברת שידורי הלוויין, לבין נגה תקשורת, מפיקת ערוץ הילדים, מתחולל קרב איתנים.
יס החליטה להקים ערוצי ילדים בהפקתה, ועל כן, היא הודיעה, בהתאם להסכמים שלה עם נגה תקשורת, שהפיקה עבורה את ערוץ הילדים המפורסם, על ביטול ההסכמים ביניהן, שבעקבותיו הופסק שידורו של ערוץ הילדים ביס.
יחד עם זאת, יס ביקשה להמשיך את שידור סדרת הנוער שהופקה על ידי נגה בבלעדיות עבור יס, המכונה: O-Boy.
מדובר בסדרה בת שתי עונות, שמתוך העונה הראשונה שודרו 20 פרקים ונותרו רק 5 נוספים עד לסיומה – כאשר פרקים אלו נועדו להיות מותחים במיוחד לקראת העונה הבאה. פרקי העונה השנייה אינם מוכנים עדיין לשידור.
יס חפצה להמשיך בשידורי הפרקים החדשים ברצף וללא הפסקה, למרות ביטול ההסכמים שלה עם נגה. כמו כן, רצתה לקבל מנגה עותקים באיכות גבוהה של הפרקים שכבר שודרו לצורך ה- VOD שלה, אולם נגה סירבה לכך.
על מנת שלא לפגוע במומנטום של הסדרה, הזדרזה יס לפנות לבית המשפט ולבקש צו שיורה על שידור הפרקים החדשים והעברת העותקים ל-VOD ובמסגרת זו, ביקשה גם צווים זמניים שיורו על אותו הדבר.
הבקשה לצו הזמני אינה פשוטה משפטית, משום שיס מבקשת שיינתנו לה הסעדים שהיא מבקשת בתביעתה העיקרית עוד בטרם נדונה התביעה והוכרעה, ובמקרה הזה, מתן הצו יהפוך את רוב התביעה לתיאורטית וישאיר לנגה בעיקר סעד כספי תוך פגיעה לכאורה בזכויותיה הקנייניות ביצירות הדרמטיות הנדונות.
הדיון בסעד הזמני, הוא לרוב קצר ושטחי יותר, ועל ביהמ"ש לבחון ברמה הלכאורית זכותו של מי חזקה יותר ולראות מי עשוי להיפגע יותר, אם יינתן הסעד הזמני או לא, והאם הנזק ניתן להשבה לרבות כספית.
הטענה הראשית של יס היא כי הסדרה הופקה כהפקת מקור בלעדית של יס במימונה המלא ושולמה גם מלוא התמורה בגינה לנגה. לפי הסכם ההפקה, ליס יש זכות לשדר את הסדרה במשך 15 שנה מתוכן 10 שנים בבלעדיות, גם אם ההסכם בין הצדדים בוטל.
לעניין הדחיפות שבצו טענה יס, כי הסירוב לשדר קוטע את רצף הצפיות של הקהל בשיא המתח וההפסקה תגרום לעגמת נפש למנויים ונזק כספי ליס, גם בהתחשב בכך שיעבור זמן עד שההליך הראשי יוכרע בבית המשפט.
לנגה היו 3 טענות עיקריות.
האחת, שיס ויתרה על הזכויות לשדר את הסדרה.
נגה שלפה מכתב מאת יס אל נגה שהצדדים סיכמו, כי ישמר בסודיות (מפני עובדי יס? וספקיה), ובו פורט בין היתר כדלקמן:
"2. עם ביטולו כדין של ההסכם להפקת הערוצים מיום 7.12.2012 אנו מתחייבים שלא להוסיף לשדר את התוכניות אשר הופקו על פי ההסכם הנוסף להפקת תוכנית על ידי ערוץ מיום 7.12.2012."
יוסבר, כי בין נגה ליס נחתמו באותו היום 3 הסכמים:
1. להפקת ערוץ הילדים
2. להפקת תכניות בלעדיות ליס
3. להפקת תכניות משותפות שאינן בלעדיות
לדעת נגה, המכתב חל הן על הסכם ההפקות המשותפות והן על הסכם ההפקות שבבלעדיות.
השנייה, שזכויות השידור של יס בסדרה, לפי ההסכם ביניהן, מותנות בכך שהסדרה תשודר ראשית בערוץ הילדים – שכן, נכתב בהסכם:
"הערוץ מקנה ל– YES רישיון לשידורה של כל תוכנית למשך חמש עשרה (15) שנים החל מיום שידורה הראשון בערוץ"
לכן, לדעת נגה, הרישיון מתייחס לכל פרק בנפרד ולכן התחלת שידור הסדרה לא מקנה ליס זכויות בפרקים שטרם שודרו.
השלישית, כי יס לא רשאית, לפי הוראות הרגולציה הרלוונטית – כללי התקשורת (בזק ושידורים) (בעל רישיון לשידורים), תשמ"ח – 1987 – לשדר את הסדרה בערוץ עצמאי משלה, אלא רק לאחר שהסדרה מוקרנת בערוץ של מפיק אחר.
בתמיכה לטענה זו, שלפה נגה שפן בדמות מכתב עדכני מיו"ר המועצה לשידור כבלים ולוויין, לפיו, שידור הסדרה בערוצים העצמאיים של יס מנוגד לאישור שניתן לסדרה על ידי המועצה, יכול להביא לכדי הפרת חובות ההשקעה של יס בסוגה זו, וכי יש צורך באישורים מהמועצה לשידור סדרה זו בערוץ שאינו ערוץ ילדים.
ביהמ"ש קבע שעל פני הדברים, נראה שהמכתב הסודי לא חל על הסדרות שבבלעדיות.
לעניין הטענה השנייה, סובר בית המשפט כי נראה שגישת נגה תקשורת לפיה יש חובה לצורך יצירת הבלעדיות בשידור ראשוני בערוץ הילדים עדיפה לכאורה על פרשנות יס זאת בהסתמך על הגדרות המופיעות בכללי הרגולציה.
באשר לנושא הרגולטורי, מאשר בית המשפט, כי העמדה הרגולטורית לא מכריעה בעניין פרשנות ההסכם, אבל היא משפיעה על יכולת יס לשדר את הפרקים בהקדם בגלל הצורך באישורי המועצה.
לסיכום, בית המשפט מורה לנגה להעביר ליס את העותקים המתאימים ל- VOD של פרקי הסדרה ששודרו, אך אינו מורה על העברת פרקי הסדרה שלא שודרו.
תגובות