מקרה מעניין שהגיע אל ספו של בית המשפט העליון. חברת יהב חמיאס טכנולוגיות טוענת שאחד מעובדיה, מר גדעון זינגר, העביר מידע עסקי של החברה אל חברה מתחרה של בנו.
היא גילתה זאת לטענתה לאחר שנתקלה במקרה בתכתובות דוא"ל בתיבה האישית של מר זינגר, שנותרה חשופה במחשב של החברה שהיה בשימושו ונותר דלוק ופתוח במשרדיה. על סמך תכתובות אלו יזמה החברה בקשה לעיקולים זמניים, אשר אושרה על ידי ביהמ"ש המחוזי.
מר זינגר, על כן, ערער על ההחלטה לביהמ"ש העליון בטענה שתכתובות האימיילים אינן קבילות, מאחר שהושגו תוך כדי פגיעה בפרטיות, הפרת חוק איסור האזנת סתר וחוק המחשבים.
ביהמ"ש העליון קבע, כי החיטוט בתיבת הדוא"ל של מר זינגר או עצם העיון בה, הוא בגדר הפרת הפרטיות, משום שגם אם שכח מר זינגר לכבות את המחשב, נהיר, שלא היה ברצונו, כי מאן דהוא יעיין במה שמצוי בתיבת הדוא"ל שלו. יחד עם זאת, לקביעת בית המשפט, בנסיבות המתוארות, כאשר אדם נחשף, הגם תוך הפרת הפרטיות, באופן פסיבי בתום לב ובמקריות למידע, המצביע באופן ברור על פגיעה באינטרס ישיר שלו ושנדרש בדחיפות לצורך הגנה על עצמו – הוא רשאי לעשות שימוש במידע כראיה לצורך השגת אותו סעד דחוף. יש בכך כדי ליצור את ההגנה הקבועה בסעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות, המתקיימת, כאשר הפגיעה בפרטיות נעשית לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע.
ביהמ"ש העליון שלל את הטענה, כאילו מדובר בהאזנת סתר, שכן על פי הגדרת "האזנה" בחוק הרלוונטי, ההאזנה צריכה להתבצע באמצעות מכשיר, ולדעת ביהמ"ש, במקרה הנ"ל, לא מדובר בפריצה לתיבת הדואר באמצעות כלי חיצוני כלשהו, אלא באמצעות היחשפות למה שכבר היה גלוי במחשב, ולכן אין כאן שימוש במכשיר.
לעניין חוק המחשבים, קבע ביהמ"ש, כי גם אם התבצעה עבירה לפי חוק המחשבים, הרי אין בחוק הוראה, הפוסלת ראיה שהושגה תוך כדי מעבר על חוק זה.(בישראל מותר לעשות שימוש בראיות שהושגו תוך כדי הפרת הדין, אלא אם יש הוראת חוק מפורשת האוסרת על כך).
על כן, ביהמ"ש דחה את הערעור על הטלת העיקולים.
תגובות