תביעות בגין ספאם, דואר זבל לפי הוראת סעיף 30א לחוק התקשורת הפכו לחזיון נפוץ. הפסיקה, למרבה הצער, הוציאה תחת ידה החלטות המפרשות את הוראה זו באופן המחמיר עם השולחים מעבר לתכליות החוק וכוונותיו המקוריות.
פסיקה מסוג זה ניתנה לאחרונה בעניינה של פלאפון. אחד מעובדיה ששימש כסוכן מכירות גילה יוזמה יתרה, ונהג מעת לעת לשלוח ללקוחות שהיו בקשר עימו, הודעות אודות מבצעים של פלאפון, שבמסגרתן הציע ללקוח ליצור קשר עימו.
הסתבר, כי העובד שלח בסך הכל בין 30 ל-40 הודעות באמצעות המכשיר הסלולארי הפרטי שלו.
סעיף 30א לחוק התקשורת אוסר על משלוח באופן מסחרי של מסר הקורא לרכישת מוצר או שירות או המעודד הוצאת כספים בדרך אחרת.
ברור שהמסר, במקרה שלפנינו, הוא מסר המעודד הוצאת כספים, אולם האם מדובר במסר הנשלח באופן מסחרי?
סעיף 30א לחוק התקשורת לא נועד למנוע משלוח מסרים שיווקיים באמצעות SMS או Email במהלך החיים הרגיל והמקובל. הוא נועד למנוע שימוש באמצעים אלו, במסגרת שימוש של רשימות תפוצה, שבמסגרתן מופץ בעת ובעונה אחת מסר אחיד לקבוצה רחבה מאד של נמענים – מסר שניתן לשלוח אותו על נקלה ובהצטברות כל המסרים הללו, הדבר גורם לטרדה ומעיק על השימוש האישי בטלפון ובדואר האלקטרוני.
אולם, מטרת החוק לא היתה לאסור על אדם לשלוח הודעות שיווקיות באופן יחידני ושלא בצובר, קרי דרך רשימת תפוצה.
יכול אדם לשלוח למי ממכריו מסרים שיווקיים כל עוד הוא עושה כן בדרך אישית או יחידנית. הדבר אכן יכול להצטבר ברבות הזמן לעשרות או אפילו מאות הודעות, אבל כל עוד לא שלח את ההודעות בבת אחת, אין המשלוח בגדר הפצה מסחרית. הקורא את הצעת החוק המקורית ואת דברי הכנסת הנוגעים לדבר, למד כי המחוקק התכוון במונח "באופן מסחרי" לא לתוכן של ההודעה ולא למטרותיה אלא למימד הכמותי.
בית המשפט, בעניין זה, לא נתן תשומת לב ראויה לעניין זה ופסק כנגד פלאפון. פסיקה זו מצטרפת לפסיקות נוספות שהזכרנו בעבר, היוצרות נורמות מחמירות יתר על המידה בשימוש בכלים אלקטרוניים – שלהן השפעות רוחב לא רצויות, (לדעתי, כמובן).
תגובות