האתר גלובס פרסם כתבה אודות תביעה של מר לוי קושניר כנגד ישראל שוחט. תביעה שבה נטען ששוחט אילץ או בלשון הכתבה "סחט" את קושניר על מנת שיבצע עסקה כלשהי.
אחת התגוביות ("טוקבק") לכתבה היתה כדלקמן:
"טקטיקות קבועות של האיש –
6.3.09 מכיר את שוחט –
האיש הזה ידוע בטקטיקות של אי עמידה בהסכמים ובסחיטה. אני מכיר עוד 2 אנשים שנעקצו על ידו בשיטה זו. נוכל ממדרגה ראשונה".
שוחט פנה לגלובס על מנת שימסרו לו את פרטי המגיב. גלובס סרב. שוחט פנה לבית משפט, שהורה לגלובס למסור את הפרטים הידועים לו. גלובס מסר לשוחט את כתובת הIP של המגיב ואת היותו לקוח של בזק בינלאומי. בזק בינלאומי מסרה לשוחט, כי המגיב הוא מר אלעד קושניר, הלוא הוא בנו של לוי קושניר.
שוחט על כן הגיש תביעת דיבה לביהמ"ש השלום כנגד אלעד קושניר על סך של כמיליון ₪! התביעה נדחתה בשלום. ביהמ"ש קבע שהתגובה בסך הכול חזרה על הכתבה, וכי למעשה אין לייחס רצינות מספקת לכל פרסום באינטרנט על מנת שיהווה עילה לתביעה על פי חוק איסור הוצאת לשון הרע.
לפיכך, שוחט הגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי בתל אביב, אשר ראה את הדברים באור אחר לגמרי.
ביהמ"ש סבר, שיש לייחס משקל נפרד לתגובית, משום שהיא מחזקת את האמור בכתבה מכלי ראשון להבדיל מכתב שהוא צד ג' שמדווח על אירוע משפטי שאין לו בו מעורבות אישית. כמו כן, יש בתגובית לדעת ביהמ"ש כדי להוסיף מידע על האמור בכתבה. לכן לא ניתן לפטור את הנכתב רק בשל שהופיע במדיום האינטרנטי כתגובית.
ביהמ"ש סבר, כי הפרסום פוגע ומבזה את שוחט, וכי קושניר לא הצליח להוכיח, כי אמת פרסם. אמונתו של קושניר, כי הדברים לא נכונים, לא תסייע לו, כך קבע בית המשפט, משום שהדבר לא הופך את הנכתב לאמת. לא מדובר בהבעת עמדה, אלא בהצגת עובדות ולכן עוד הגנה שבחוק נשמטה לקושניר.
יחד עם זאת, מאחר ששוחט לא הצליח להראות כלל מהו נזקו, פסק ביהמ"ש סכום פיצוי מתון בסך של 25,000 ₪ במסגרת סמכותו לפסוק על פי חוק זה פיצוי ללא הוכחת נזק (עד 70,000 ₪).
תגובות