מסתבר שישנם פושעים וטרוריסטים אשר עושים שימוש במכשירי הסלולאר של אפל. ה- FBI נתקל בבעיה כאשר הוא מבקש להתחקות אחר החומר שנמצא במכשירים אלו, משום שתוכנת ההפעלה של אפל נועלת את המכשיר או מוחקת את תוכנו לאחר 10 ניסיונות שגויים להקשת קוד הכניסה.
אפל מסרבת מרצונה לסייע ל- FBI לפרוץ למכשירים בטענה לפגיעה בפרטיות ומתוך התנגדותה העקרונית לשיטות אלו, ולכן ה- FBI פנה בחודשים האחרונים לבתי המשפט האמריקאים המקומיים בבקשה, כי יורו לאפל לסייע בפריצות למכשירים של חשודים שונים.
המקרה האחרון התפרסם ביחס לרצון הבולשת לפרוץ למכשירו של הטרוריסט מאל ברנדינו, קליפורניה, שטבח עם בת זוגו כמה עשרות אנשים בדצמבר האחרון. בית המשפט טרם הספיק להכריע בנושא, כאשר ה- FBI הודיע, כי הסתדר גם בלי אפל, וכי הסתייע בשירותה של החברה הישראלית – Cellebrite .
מהו הרקע המשפטי לנושא?
ה- FBI משתמש בחוק אמריקאי נושן משנת 1789 המנוסח בצורה ארכאית ומעורפלת, הקובע כי על בתי המשפט להנפיק כל צו הנדרש או המתאים לשם הפעלת סמכויותיהם בהתאם ל"שימושים ולעקרונות שבדין" – "agreeable to the usages and principles of law.". השימוש בחוק נעשה על מנת לכפות על גופים שונים לבצע פעולות עבור ה – FBI לשם מימוש חקירותיו.
במקרה סן ברנדינו, ה- FBI כנראה קיבל צו במעמד צו אחד כנגד אפל, ואפל יזמה הליך כנגד צו זה, הליך שלא התברר עד תומו לנוכח העובדה שהבולשת פרצה את המכשיר ללא סיוע אפל.
אולם במקרה אחר, של סוחר סמים מניו יורק, ניתנה פסיקה בסוף חודש פברואר האחרון על ידי השופט המקומי, ג'יימס אורנשטיין, התומכת בעמדת אפל למגינת ליבה של הבולשת. השופט קבע, כי החוק הנדון הוא חוק שיורי, שניתן להפעילו רק כאשר אין חוק אחר שמסדיר את העניין נשוא הבקשה של הממשלה. במקרה הנדון קבע בית המשפט, כי הנושא של הסגת הגנת הפרטיות בתחום התקשורת באמצעות חברות פרטיות מוסדר כבר בחוק, המכונה CALEA – Communications Assistance for Law Enforcement Act, שנחקק בשנת 1994. חוק זה מאפשר לממשל לדרוש שיתוף פעולה של מפעילות תקשורת לשם קבלת נתוני תקשורת שברשת שלהן. החוק אינו חל על יצרני ציוד קצה, ומכאן שלעמדת השופט, ניתן להסיק איסור משתמע שבחוק על מתן הוראות לחברות כמו אפל לשתף פעולה באופן שמפר את הפרטיות, ולא ניתן לעקוף אותו באמצעות החוק השיורי הנזכר לעיל.
CALEA הוא חוק, המהווה סטנדרד שגופי האכיפה הישראליים שואפים אליו. סעיף 13 לחוק התקשורת, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), תשס"ח-2007 והחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, תשנ"ח-1998, מנסים יחדיו לייצר הסדרים דומים. עתה מסתבר, כי מנגנונים חקיקתיים אלו אינם עונים על השינויים שחלו בטכנולוגיה.
תגובות