מועצת ה- FCC (רשות התקשורת הפדראלית בארה"ב) הודיעה על החלת כללים שיחייבו את ספקיות האינטרנט כלפי מנוייהן בתחום הגנת הפרטיות.
כללי
מועצת ה- FCC (רשות התקשורת הפדראלית בארה"ב) הודיעה על החלת כללים שיחייבו את ספקי האינטרנט כלפי מנוייהן בתחום הגנת הפרטיות.
הכללים עוסקים באופן שבו רשאים ספקיות שירותי האינטרנט לעשות שימוש במידע שנאגר אצלם אודות הלקוח, בייחוד בנתוני התקשורת.
מידע מסוג זה נאסף ומנותח בעיקר לצרכי פרסום, ולרוב נמכר לסוכנויות הפצה ופרסום לשם מיקוד הפרסום שלהן ולשם משלוח הצעות ממוקדות של מוצרים שונים למנויים.
פעילות זו לא מוסדרת בארה"ב בצורה קפדנית, והיא התנהלה על פי מדיניות הפרטיות המוצהרת של הספקים, כלומר על פי תנאים שהספקים קבעו בעצמם, בכפוף לכללים רחבים שנקבעו על ידי רשות הסחר הפדראלית (FTC).
לכללים אלו חשיבות רבה לגבי עולם הפרסום העתידי אשר זורם אל המדיה הדיגיטלית. אחד היתרונות המרכזיים של הפרסום הדיגיטלי הוא היכולת להתאים את הפרסום בצורה אישית אל הגולש, ככל שהמפרסם מכיר את תכונותיו של הגולש ופרטים אודותיו. היכרות זו, כאמור, יכולה לנבוע מניתוח של המידע שנצבר אודותיו אצל ספק האינטרנט דרכו הוא גולש ומעצם הפרטים שהמנוי מסר לספק. לספקים על כן יש מידע ששווה כסף למפרסמים ולספקים עצמם.
בטרם נתאר כללים אלו, נציין, כי בתקופת הנשיא אובמה, נשלטה מועצת ה- FCC על ידי נציגים בעלי אוריינטציה של המפלגה הדמוקרטית, אשר החילו לא רק את הכללים הנדונים, אלא גם כללי ניטראליות רשת. מטרת מגמה זו היא להגביל את כוחן של ספקי האינטרנט שרובם חברות ענק בעלות זרועות בתחומי תקשורת ומדיה נוספים, כך למשל AT&T חתמה בחודש שעבר על הסכם לרכישת Time-Warner, שמאגדת תכני בידור וחדשות רבים. מאחר שגם עולם הבידור ולא רק עולם הפרסום עובר בהדרגה אל רשת האינטרנט – ראה נטפליקס ואמאזון – הרי ביכולת ספקי האינטרנט להטות את מערכותיהם לטובת יישומים וספקים שיש להם בהם אינטרס, ולפיכך, החליט ממשל אובמה למורת רוחם של רפובליקנים רבים, לקבוע כללים שירסנו את הספקיות אל מול מתחרים בתחומים אחרים ואל מול ציבור הלקוחות. לא מן הנמנע שמשטר טראמפ, יפעל נגד החקיקה הזו, במסגרת הגישה הרפובליקנית להעניק חופש פעולה רב יותר לתאגידים הגדולים.
כללי הגנת הפרטיות החדשים
כללים אלו חלים על ספקי שירותי אינטרנט בלבד ואינם חלים על מפעילי אתרים ואפליקציות, כגון: פייסבוק, נטפליקס וגוגל. הכללים עוסקים באופן השימוש במידע הנוגע למנוי שמצוי אצל הספק, לרבות התוכן הממשי של פעולות התקשורת מצד הלקוח, למשל תוכן הודעות שהוא שולח.
בדומה לאסדרה האירופית, הכללים חלים רק על מידע שאין בו כדי לזהות את המנוי. משמעות הדבר היא שלא חלות הגבלות לפי הכללים על מידע שהוא אנונימי.
הכללים מבחינים בין מידע שיש חובה לקבל את הסכמתו המפורשת של המנוי על מנת לעשות בו שימוש, לבין מידע, שאם המנוי לא ביקש אחרת, הוא יהיה נתון לשימוש הספק, ובמילים אחרות מתקיימים שני מצבים לפי סוג המידע: 1) מידע שחובה לקבל את הסכמת הלקוח – OPT-in על מנת לעשות בו שימוש 2) מידע שברירת המחדל שמותר לעשות בו שימוש, אלא אם הלקוח הודיע על אי רצונו בכך – OPT-out.
המידע המחויב בהסכמה הוא מידע המוגדר כרגיש בכללים במסגרת רשימה סגורה וביניהם: נתוני מיקום מדויקים, מידע כלכלי, מידע רפואי, מידע אודות קטינים, היסטוריית גלישה, מספרי ביטוח לאומי, היסטוריית שימוש באפליקציות, פירוטי שיחות ותוכן מסרי התקשורת.
כל יתר סוגי המידע שאינו נכלל ברשימה סגורה זו – נחשב כלא רגיש וברירת המחדל לגביו הינה שניתן להשתמש בו, אלא אם המנוי ביקש אחרת. על מידע זה נמנים למשל: כתובתו של אדם, כתובת e-mail, סוגי השירותים שהוא מקבל מהספק וכנראה גם רכישות שהוא ביצע דרך הספק.
הספק מחויב בפרסום של מדיניות הפרטיות שלו בכל עת ואף בטרם ההצטרפות לרשת כמנוי. מדיניות זו יכולה להחמיר על הכללים, והיא צריכה לפרט את אופן השימוש במידע ואת פרשנות החברה ביחס למהו מידע רגיש ומהו הוא זה שאינו רגיש לדעתה. כל שינוי במדיניות זו מחויב בפרסום אף הוא.
הספק מחויב בהעמדת מנגנונים יעילים ופשוטים לשם מתן האפשרות ללקוח להביע הסכמותיו או הסתייגויותיו.
הכללים אוסרים על הספקים להתנות שימוש במידע לשם קבלת שירותים מהספק, אך מתירים התניית תעריפים והטבות, בהסכמתו של המנוי, לשם שימוש במידע אודותיו.
בשורה התחתונה, כללים אלו מעניקים לתעשיית הפרסום הדיגיטלי מרחב מחייה יפה, ומאפשרים לספקים לפתח מוצרים בעניין זה. בעצם קביעת הכללים יש משום תקדים אמריקאי, משום שעד כה הנושא הוכתב כאמור בהתאם לרגולציה עצמית של הספקים השונים.
מדובר בכללים המקלים במידה לא מבוטלת לעומת האיחוד האירופי. למרות זאת, הכללים לא התקבלו פה אחד, שכן הנציג הרפובליקני במועצת ה- FCC, הצביע כנגדם, וטען כי ל- FCC אין סמכות חוקית לקבוע כללים ביחס לספקי אינטרנט ובפרט שלא בתחום הגנת הפרטיות – זו טענת הדגל של ספקי האינטרנט, שהועלתה לפני כשנה בעניין כללי ניטראליות הרשת. הספקים והרפובליקנים רוגזים על כך שה- FCC פולש לתחומה של ה- FTC – נציבות הסחר הפדראלית, המשמשת גם כמעין רשות להגנת הצרכן – רשות זו, למרות הצהרות לוחמניות מסוימות, לא הנפיקה כללים נוקשים בתחום הנדון, ונחשבת נוחה לעסקים הגדולים. דעה מתנגדת זו טוענת, כי בידי הצרכן יש אפשרויות הצפנה המצמצמות את גישת הספקים למידע. הנציג הרפובליקני, רגז על כך, שהיסטוריית הגלישה (שהיא המידע השימושי ביותר), הוגדרה כמידע רגיש, משום שלדעתו אין בה כדי לפגוע בפרטיות, והיא מאפשרת לעסקים להציע הצעות מיטביות לצרכן. כמו כן, הלין נציג זה על העלויות, המיותרות לדעתו, שהכללים מטילים על הספקים.
בישראל, חוק הגנת הפרטיות מפגר שנות דור מאחורי ההתפתחויות הטכנולוגיות והמושגים המשפטיים המקובלים בתחום זה, ועל העוסקים בישראל לבחור בדרך שהולמת את הגישה האירופית או האמריקאית, (אם כי פרק מאגרי מידע בחוק הגנת הפרטיות נשאב מדירקטיבה ישנה של האיחוד האירופי, ולכן סביר שהנטייה תהא יותר לכיוון החשיבה האירופאית). יחד עם זאת, עולה ברורות משתי שיטות אלו הוא השימוש במידע לא אנונימי נותר במתכוון מחוץ לתחומי האסדרות והאיסורים.
תגובות