תוכן גולשים הוביל לאחריות אתר אינטרנט בגין הוצאת לשון הרע

כותב: עו"ד אבי רימון
פורסם ב: קטגוריה עו"ד
בתאריך: 19.12.2016

Infodent הוא אתר אינטרנט שריכז בעיקרו תוכן גולשים בתחום רפואת השיניים בישראל. במסגרת האתר הועלה פוסט שבו מאן דהוא הביע ביקורת על משך כהונתו הארוכה של מר יצחק ליבנה כמנהל שירותי רפואת השיניים בקופ"ח מאוחדת, תוך ציון היותו חלק מהנהלת קופ"ח לצד קישור אל כתבה בדבר חשיפת שחיתויות בקופ"ח מאוחדת מצד בכירים בקופה, שליבנה אינו נימנה עליהם.

ליבנה הגיש תביעה בגין הוצאת לשון הרע כנגד האתר. התביעה נדחתה בביהמ"ש השלום ולכן ליבנה ערער לביהמ"ש המחוזי.

ביהמ"ש המחוזי קיבל את טענת ליבנה שיש בפרסום כדי להוות הוצאת לשון הרע, שכן היה בהתייחסות אליו, לצד הלינק הנדון, משום רמיזה ויצירת רושם כללי כאילו ליבנה קשור לעניין השחיתות – דבר שהיה מוסכם שאינו נכון.

החידוש מהפסיקה הוא בהטלת האחריות על האתר שבמסגרתו הדברים פורסמו. ס' 11 לחוק הוצאת לשון הרע מטיל אחריות על אמצעי תקשורת שפרסם את דברי לשון הרע. אמצעי תקשורת מוגדר בחוק כעיתון כמשמעותו בפקודת העיתונות או כשידור רדיו וטלוויזיה לציבור.

ביהמ"ש העליון, בפסיקה קודמת, היה מוכן לראות באתר אינטרנט כאמצעי תקשורת לצרכי החוק, אך שם עסקינן היה באתר YNET, שהוא אתר חדשות למהדרין, המשמש כזרוע הדיגיטלית של מערכת ידיעות אחרונות.

במקרה דנן, הגיע ביהמ"ש, למסקנה שהאתר ביצע סינון או פיקוח תכנים  שהועלו אליו וכנראה גם הפעיל שיקול דעת ביחס לאופן שבו התכנים הופיעו באתר. על כן, לקביעת בית המשפט, האתר הנ"ל מהווה עיתון לצורך החוק, וחייב את בעלי האתר בפיצויים בגין הוצאת לשון הרע ביחס לתוכן הנדון, שפורסם על ידי אחד הגולשים.

מדובר בעניין שיכולות להיות לגביו פרשנויות משפטיות אחרות. הגדרת אתר, המבוסס ברובו על תוכן גולשים, כעיתון לכל דבר ועניין, אינה פשוטה, גם אם ישנה מידה מסויימת של סינון תכנים. החוק לא הטיל אחריות על כל סוג מדיום להעברת תכנים, והיו כאלו גם מעבר לעיתונים ולתחנות רדיו וטלוויזיה בזמן חקיקת החוק. ניכר שהחוק בחר להטיל אחריות על מדיום בעל משקל סגולי מהותי, המתמחה ביצירת ידיעות ובהפצתן. עולם האינטרנט מזמן לנו פלטפורמות שונות ומגוונות להצגת מידע, חלקן, כאמור, אינן שונות במהותן מעיתון מודפס או מתחנת חדשות, אחרות יכולות להוות שופר פרטי לחלוטין כגון בלוג או אמצעי טכני בלתי ערוך להעלאת תכנים כגון פייסבוק. מכאן שלדעתי לצורך הגדרת המקבילה האינטרנטית לעיתון, נדרש קיומם של מאפיינים יותר משמעותיים, הנוגעים לפעולת עריכת התכנים, מאשר אלו הקיימים באתר פוסטים. רצוי היה שבית המשפט היה קובע קריטריונים יותר ברורים ומפורטים באשר לסיווג אתר אינטרנט כעיתון לצרכי החוק. לטעמי, ההלכה שנפסקה במקרה זה, ראויה, כי יערערו עליה.

על כל פנים, פסק דין זה, מחייב את בעלי אתרי האינטרנט למשנה זהירות בכל הקשור לתוכן גולשים ולנקיטת אמצעים שונים בעיקר ברמת המשפטית על מנת לצמצם את חשיפתם לתביעות.

תודה לעו"ד יורם ליכטנשטיין שפרסם את פסק הדין בפייסבוק.

תגובות